החלטה בתיק מ"י 2115-10-10

1.         בפני בקשה להורות על החזרת תפוס, רכב מסוג פורד מ.ר. 6402828 שנתפס מידי המבקש ע"י משטרת ישראל , ביום 2.10.10 עם מעצרו של המבקש. המבקש, שוחרר בתנאים ביום 3.10.10.

2.         ביום 11/11/10 נדחתה בקשה קודמת של המבקש להחזרת התפוס (להלן-"ההחלטה הראשונה"). ההחלטה הראשונה, ניתנה בתוך פרק הזמן בו היה בידי המשיבה להחזיק בתפוס בטרם הגשת כתב אישום. במסגרת שיקולי במסגרת אותה החלטה, התחשבתי בהוראות סעיפים 34 ו-35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נ"ח] התשכ"ט - 1969 (להלן - "הפקודה") שתכליתם להבטיח פיקוח של בית משפט על התפיסה, כאמור בנימוקי ההחלטה הראשונה .

             לפי הוראות הפקודה, עמד למשיבה פרק זמן של שישה חודשים להגשת כתב האישום על מנת שיתאפשר המשך התפיסה שכן, קיימת זיקה לפי הוראות הפקודה, בין ההליך העיקרי ובין הזכות להחזיק בתפוס. בנוסף, היה בידי המשיבה להאריך את תקופת התפיסה מעבר לאותה תקופה ובלבד , שתוגש ותתקבל בקשתה.  

3.         אין חולק כי עד היום לא הוגש כתב אשום. במסגרת התגובה לבקשה נאמר כי מחמת תקלה עקב עומס עבודה טרם הוגש כתב אישום מבלי, שהודע מתי יוגש כתב אישום למרות חלוף מעל שנה ממועד התפיסה.

             המשיבה, נטלה חירות לעצמה בהחזיקה בתפוס ללא אישור בית משפט. בתגובתה לבקשה התנגדה המשיבה לשחרור התפוס ללא תנאי וביקשה כי יקבעו תנאים וערבויות לשחרורו. בה בשעה, היא לא הגישה בקשה להארכת תוקף התפיסה והסתפקה בטיעונה בדבר סמכותו של בית המשפט להורות על הארכתה לאחר סיום תקופת התפיסה. 

4.         סעיף 35 לפקודה בא להבטיח מניעת פגיעה בזכות הקניין של אדם על מיטלטליו וההארכה של התפיסה, לא יכולה להיות לצמיתות. לפי הוראת סעיף 34 לפקודה, על המשיבה להחזיר את התפוס תוך 6 חודשים ממועד תפיסתו אם לא הוגש משפט ולא ניתן צו לפי סעיף 35 לבקשת שוטר או מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שנקבעו.

5.         אין בהתנגדותה של המשיבה לשחרור ללא תנאי משום בקשה להארכת תוקפה של התפיסה. היה עליה להתכבד ולהגיש בקשה להארכת התפיסה ולפרט את נימוקיה לרבות פירוט  המועד בו היא מתכוונת להגיש כתב אישום (ראו: ע"פ 71081/00 ).  

            על כך מצינו בבש"פ 6686/99 עובדיה נ. מדינת ישראל , פד"י נ"ד (2) 462 מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן: "המשטרה לא עשתה דבר מכל אלה. היא לא בקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא בקשה ארכה לאחר תום ששת החודשים וממילא, לא ניתנה כזו. היא "ישבה על הגדר", החזיקה בחפצים ומשהוגשה בקשה להחזירם, התנגדה לכך בטענה שיש להשמידם. קיצור דרך זה אינו ראוי ולא ניראה כי ניתן לעקוף בו את הוראות החוק ולהפעיל את סעיף 34 לאחר חלוף 6 חודשים ובלי שהתקופה הוארכה במסגרת בקשה שהגיש המבקש להחזרת החפצים".

6.         למרות שלא הוגשה בקשה כמתחייב , בחנתי את טיעוני הצדדים והשתכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקש. הפגיעה הכלכלית במבקש בגין התפיסה וההכבדה בגין הטלת ערבויות, ניטען לגביהן במסגרת הבקשה הראשונה מחמת היות הרכב לצרכי פרנסתו של המבקש ובהיעדר יכולת שלו להעמיד ערבויות כספיות.

             בזמנו, התנגדה המשיבה לשחרור בתנאים וכאמור בסעיף 11 להחלטה הראשונה, קבעתי כי עליה להחיש את פעולותיה בתיק העיקרי שכן, בבקשה להארכת התפיסה אם תוגש על ידה, יילקח בחשבון פרק הזמן של התפיסה והמידתיות בפגיעה בקניינו של המבקש.

7.                     עסקינן ברכב , שהחזקתו בידי המבקש אינה שלא כדין , כפי שמצינו בבש"פ 6686/ 99 אליהו גבאי נ. מדינת ישראל , מפי כב' השופט טירקל שמנה בין השיקולים להחזרת תפוס שלא הוארכה תפיסתו כמצוות הפקודה : "יש להבחין בין חפץ שההחזקה בו אסורה לפי הדין ובין חפץ שהחזקתו אינה אסורה. במקרה הנדון, החזקתם של החפצים, כשלעצמם, אינה אסורה ולפיכך אין מניעה מן הדין להחזירם למבקש" (שם, בעמ' 480 ובשונה מבג"צ 2393/91 פרידברג נ' שופטת בימ"ש השלום מ' סוקולב ואח', פד"י מה(4) 490 שם ההחזקה הייתה החזקה אסורה).

             גם לפיכך, אין מניעה מן הדין להחזרת הרכב למבקש.  

8.      סיכומם של דברים, בהיעדר כתב אישום עד היום, למרות חלוף מעל 14 חודשים ממועד התפיסה וסופו של הליך מי ישורנו, תוך פגיעה בזכות הקניין של המבקש, אין לקבל את התנגדותה של המשיבה. נכונים הדברים, בפרט משלא יזמה המשיבה הגשת בקשה מנומקת להארכת תוקף התפיסה. בכך, סיכלה המשיבה את האפשרות לפיקוח של בית משפט על התפיסה לפי הפקודה ובהתעלם, מהסיפא של ההחלטה הראשונה לפיה היה עליה להזדרז בביצוע פעולותיה (ראו: רע"פ 9752/09 א.א. מור הסעות ותעסוקת כוח אדם בע"מ נ. משטרת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 31/01/10).

            לפיכך, אני מורה על שחרור התפוס והחזרתו  למבקש תוך 3 ימים מהיום.

            עותק יישלח לצדדים.  

          ניתנה היום,  ג' אדר תשע"ב,  26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: